החלטה בתיק ס"ע 57873-11-10

1.         עניינה של החלטה זו בקשת התובע להורות לנתבעת להמציא לו את המסמכים הספציפיים אשר נתבקשו על ידו בדיון המוקדם, שהתקיים במעמד הצדדים ביום 20/11/11.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, מצאתי להיעתר לבקשת התובע במלואה.

3.         לא מצאתי בתגובה כל הסבר מניח את הדעת לעיכוב בהשלמת הליך גילוי המסמכים עד היום. נטען בתגובת הנתבעת כי תצהיר הגילוי נשלח לב"כ התובע בדואר רגיל ולא הומצא מסיבות שאינן קשורות בנתבעת. טענה זו אינה יכולה לעמוד. הנתבעת לא צירפה לתגובתה כל אסמכתא לתמיכה בטענה שמילאה אחר צו גילוי המסמכים ככתבו וכלשונו. חזקה על הנתבעת שלו קיימה את צו הגילוי והעיון כנדרש בהחלטתי מיום 20/11/11, היה בידה ולו ראשית ראיה לתמיכה בנטען בתגובתה.

4.         אף אין בתגובה כל התייחסות לחובת הנתבעת להעביר לעיון התובע את כרטיסי הנוכחות מתקופת עבודתו בנתבעת (בתגובה נטען כי שוגר תצהיר גילוי לב"כ התובע, אולם לא נאמר דבר בנוגע לעיון במסמכים המפורטים בו). יוזכר בהקשר זה, כי במסגרת הדיון המוקדם הסכימה הנתבעת להעביר לתובע העתק מכרטיסי הנוכחות; הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. אלא שבהעדר התייחסת למסמכים אלה בתגובה, לא ברור אם עד היום קוימה החלטת בית הדין בעניין זה.

5.         אשר לבקשה להמציא לתובע העתק קלטת הווידאו המתעדת את התובע "נוטל את המעטפה ומשלשל לכיסו", לא מצאתי טעם שלא להתיר את העיון בקלטת או לדחותו למועד מאוחר יותר. להלן אבהיר טעמיי.

6.         נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של כל המסמכים הרלוונטיים, והחריג לכלל מוגבל רק להגנה על אינטרסים לגיטימיים של בעלי הדין. יש מקום לחרוג מעקרון ניהול ההליך המשפטי "בקלפים גלויים" רק במקרים חריגים בהם בית הדין סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דווקא באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת היישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 - "הלכת סוויסה"). אולם על מנת שהחריג לכלל בדבר גילוי מירבי לא יהפוך לכלל, הנטל רובץ על הטוען שיש לדחות את מועד הגילוי. 

7.         ומכאן לענייננו:

הבקשה לעיין בקלטת הועלתה, כאמור, מפי התובע בדיון המוקדם, והנתבעת ביקשה לבחון את הסוגיה בטרם תשיב. על כן נרשם מפי בא כוח הנתבעת כי עמדתה תימסר במסגרת תצהיר הגילוי מטעמה.

בתגובתה הנתבעת אינה טוענת כי מדובר בחיסיון, אלא שטענתה היא ש "לא ניתן להמציא את הקלטת אלא לאחר שמיעת פרשת התביעה כפי שכבר הווה [צ"ל: הותווה] בפסיקה".

8.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, מצאתי שנסיבות המקרה הנדון אינן מצדיקות דחיית העיון בקלטת הוידאו על פי העקרונות שנקבעו בהלכת סוויסה.

ראשית, גרסת הנתבעת פורטה בהרחבה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, משנטען כי התובע פוטר בנסיבות חמורות של מעילה באמון וגניבה ממעביד.

משכך, תוכן הקלטת נמצא בידיעת שני הצדדים, וממילא לא מדובר בראייה שיש בה כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גרסתו העובדתית.

שנית, הנתבעת אינה בעל דין המצוי מחוץ לתמונה בזמן התרחשותו של אירוע שנוי במחלוקת, כגון חברת ביטוח שאין לה מידע אישי בדבר הדרך בה התרחשה התאונה, ולכן ניתנת לה האפשרות, במקרים חריגים, שלא להציג את ראיותיה לצד שכנגד עד לאחר שהגיש את גרסתו העובדתית. ההיפך הוא הנכון. לגרסת הנתבעת, כעולה מכתב הגנתה, היא התובע תועד במצלמות תחנת הדלק כשהוא נוטל מעטפה עם סכום הפדיון היומי ומכניסה לכיסו. בנסיבות אלה, הצדק מחייב דווקא גילוי הקלטת. מה גם, שנטל ההוכחה להוכיח את טענות ההגנה מוטל על הנתבעת, ומוטל עליה נטל הוכחה מוגבר לנוכח העובדה שמדובר בהאשמה פלילית. בנסיבות אלה, דחיית העיון בתמליל הקלטת תקנה יתרון דיוני בלתי הוגן לנתבעת. 

9.         הנה כי כן, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת שהקלטת תוצג רק לאחר שמיעת עדיי התביעה. לא זו בלבד שהיעתרות לבקשת הנתבעת תמנע מהתובע את האפשרות להתייחס בתצהירים מטעמו לתוכן הקלטת, אלא שדחיית מועד הגשת הראייה מכבידה ופוגעת ביעילות הדיון. לפיכך, דין הבקשה לאפשר לתובע לעיין בקלטת הווידאו להתקבל.

10.        סוף דבר: הבקשה מתקבלת. לפיכך, אני מורה לנתבעת להמציא לתובע, וזאת תוך 14 ימים מהיום, העתק מכרטיסי הנוכחות של התובע ומקלטת הווידאו הנזכרת בסעיף 6 לכתב ההגנה.

11.        הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך 1,200 ש"ח אשר ישולמו לידי התובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ב, 09 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: